הולך לאורך חוף שומם. רוח קרה מעיפה גרגירי חול שנתפסים בשיער ובעינים. השמיים אפורים ועכורים. הים גלי ומלוכלך, קצף לא טבעי על הגלים נסחף אל החוף ועף ברוח.
מאופק לאופק לא רואים דבר רק רצועת החוף הבלתי נגמרת. לא יודע כבר כמה ימים אני נמצא פה. רחוק מאד ניתן להבחין בקוי מתאר של עיר או שאריות של בניינים הרוסים אבל אני חושב שזו רק אשליה. ניסיתי פעם אחת ללכת בכיוון הזה חשבתי שאולי אצליח לצאת מפה אבל ככל שהתקדמתי הם נראו כאילו הם מתרחקים ממני ולאחר יום של הליכה בחול נגד הרוח ויתרתי וחזרתי לשוטט בחוסר מטרה על החוף הריק.
הדבר היחיד ששובר את הנוף הוא שרידי מבנה מבטון חשוף אולי בונקר ישן או משהו מתקופה קודמת. חציו מכוסה בחול, יש שם מספיק מקום בשביל לזחול מתחת לתקרה ולהעביר את השעות הארוכות של החושך בהגנה חלקית מהרוחות הרעות שלא מפסיקות.
בהתחלה אני שוכב על החול צמוד לקיר המתפורר. כבר לא אכפת לי שהחול והמלח חודרים לכל מקום בגופי. מקשיב לרוח ולקולות של הגלים ומנסה להרדם במשך שעות ארוכות אבל לא מצליח. רק לפנות בוקר נופל לכמה שעות של שינה טרופה ומסויטת. הבוקר מגיע כשאור חיוור מסתנן מבעד לשמיים המאובקים. לא רואים פה את השמש. ממשיך לשכב על החול שכבר מכסה חלק ממני וכמו בכל יום מאז שהגעתי לכאן לוקחות לי דקות ארוכות להבין איפה אני מה זה המקום הזה ולשכנע את עצמי לקום ליום נוסף של שוטטות חסרת תועלת לאורך החוף מוכה הרוחות.
הגשם יורד אחר הצהרים ומהשלוליות שנקוות בין סדקי הבטון אני מרטיב את שפתיי.
מחפש דברים שהים אולי יפלוט. קרש אכול אצות ומכוסה בצדפות או שברי בקבוק. לא מרשה לעצמי לקוות ליותר מזה.
מאופק לאופק לא רואים דבר רק רצועת החוף הבלתי נגמרת. לא יודע כבר כמה ימים אני נמצא פה. רחוק מאד ניתן להבחין בקוי מתאר של עיר או שאריות של בניינים הרוסים אבל אני חושב שזו רק אשליה. ניסיתי פעם אחת ללכת בכיוון הזה חשבתי שאולי אצליח לצאת מפה אבל ככל שהתקדמתי הם נראו כאילו הם מתרחקים ממני ולאחר יום של הליכה בחול נגד הרוח ויתרתי וחזרתי לשוטט בחוסר מטרה על החוף הריק.
הדבר היחיד ששובר את הנוף הוא שרידי מבנה מבטון חשוף אולי בונקר ישן או משהו מתקופה קודמת. חציו מכוסה בחול, יש שם מספיק מקום בשביל לזחול מתחת לתקרה ולהעביר את השעות הארוכות של החושך בהגנה חלקית מהרוחות הרעות שלא מפסיקות.
בהתחלה אני שוכב על החול צמוד לקיר המתפורר. כבר לא אכפת לי שהחול והמלח חודרים לכל מקום בגופי. מקשיב לרוח ולקולות של הגלים ומנסה להרדם במשך שעות ארוכות אבל לא מצליח. רק לפנות בוקר נופל לכמה שעות של שינה טרופה ומסויטת. הבוקר מגיע כשאור חיוור מסתנן מבעד לשמיים המאובקים. לא רואים פה את השמש. ממשיך לשכב על החול שכבר מכסה חלק ממני וכמו בכל יום מאז שהגעתי לכאן לוקחות לי דקות ארוכות להבין איפה אני מה זה המקום הזה ולשכנע את עצמי לקום ליום נוסף של שוטטות חסרת תועלת לאורך החוף מוכה הרוחות.
הגשם יורד אחר הצהרים ומהשלוליות שנקוות בין סדקי הבטון אני מרטיב את שפתיי.
מחפש דברים שהים אולי יפלוט. קרש אכול אצות ומכוסה בצדפות או שברי בקבוק. לא מרשה לעצמי לקוות ליותר מזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה