דברים שלמדתי מציפור, עץ ואבן

מהציפור למדתי להיות תמיד על המשמר לדלג ממקום למקום ולחשוש מציידים. את סוד היקיצה המוקדמת לפני עלות השחר ואת ברכות החמה עם זריחתה. להאכיל את הגוזלים שבקן, ללקט עבורם מזון וללמד אותם לעוף כשיגיע יומם.

מהציפור למדתי שהעץ יכול להיות בית ומחסה מקום לנוח בין ענפיו אך מהעץ ניתן להכין גם חץ וקשת לצוד את שכמותנו.

מהעץ למדתי לעמוד במקום ולתת למשבי הרוח להזיז את ענפי. מחזורים של שלכת לבלוב ופריחה מתחלפים באים והולכים. מהעץ למדתי שהצל שתחתי יכול להיות מקום מנוחה ושלווה לחיות והולכים עייפים. את שורשיו מכה עמוק באדמה מפלס דרך בין סלעים קשים מגשש באפילה אחר רטיבות מזינה. מהעץ למדתי שגם אם יכרתו את ענפיו באכזריות לצורך שריפה או כלי נשק, יום אחד יצמחו ענפים חדשים אך הצלקת לעולם תשאר. מהעץ למדתי שהאבנים באדמה שעוזרות לשורשים להחזיק את עצמו יציב יכולות גם לנתץ ולגדוע, להכאיב.

מהאבן למדתי שתיקה והתבוננות. להיות במקום אחד ולא לזוז במשך עידנים. מהאבן למדתי שאפילו המים והרוח הרכים שביסודות, בהנתן להם מספיק זמן יחרצו בי חריצים ותעלות ישנו את צורתי עד שאתבקע. מהאבן למדתי שמישהו יכול לעבור לידה ולבעוט בה או להשליך אותה רחוק. מהאבן למדתי שהיא יכולה לשמש לבניית מחסה ומקלט להלך עייף או לרוצץ גולגולת בלהט מלחמה. מהאבן למדתי קבלת עול שמש גשם וקור ללא תגובה שנראית או נשמעת.